Vayedaber

לִיגְזַר דִּילְמָא אָתֵי לְבַטּוֹלֵי לְהוּ. קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

Let us issue a decree that two residents may not give away their rights in a domain, lest people come to renounce their rights in favor of two residents as well. People might assume that just as two may give away their rights to one, so too may one give away his rights to two. The mishna therefore teaches us that we do not issue such a decree.

Rachi non traduit

ליגזר. דאי מבטלי אינהו ליחיד אתו למימר נמי יחיד מבטל לשנים:

וְאֵין נוֹטְלִין רְשׁוּת. לְמָה לִי? לָא צְרִיכָא, אַף עַל גַּב דְּאָמְרִי לֵיהּ: קְנִי עַל מְנָת לְהַקְנוֹת.

Traduction

We learned in the mishna: But two may not receive rights in a domain. The Gemara poses a question: Why do I need to say this? Isn’t it superfluous? The Gemara answers: No, it is necessary to teach that rights may not be acquired even if the other residents of the courtyard say to one of the two who did not establish an eiruv: Acquire our rights in the courtyard on condition that you transfer them in turn to your friend, the other one who did not establish an eiruv. The mishna teaches that he does not become their agent and cannot transfer the rights to the other person, as he himself cannot receive such rights under these circumstances.

Rachi non traduit

ואין נוטלין רשות למה לי. הא תנא ליה היו שנים אוסרין זה על זה:

לא צריכא. משנה יתירה לאשמועינן דאפי' אמרו ליה קמאי קני על מנת להקנות והדר איהו ובטיל לחבריה לא משתרי האי בתרא דמהו דתימא שליחא שווינהו קא משמע לן כיון דלא קנה איהו לאשתרויי לא מצי לאקנויי:

בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: חֲמִשָּׁה שֶׁשְּׁרוּיִין בְּחָצֵר אַחַת, וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירַב, כְּשֶׁהוּא מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ צָרִיךְ לְבַטֵּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ: צָרִיךְ לְבַטֵּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

Traduction

Abaye raised a dilemma before Rabba: If five people live in the same courtyard, and one of them forgot to join in an eiruv, when he renounces his rights in the courtyard, must he renounce them in favor of each and every one of the others or not? Rabba said to him: He must renounce his rights in favor of each and every one.

Tossefoth non traduit

בעא מיניה אביי מרבה כו'. לא שמיע ליה ברייתא דלעיל דסוף פ''ב (דף כו:) כשהוא מבטל רשותו אין צריך לבטל לכל אחד ומשמע התם דפלוגתא היא דר''א ורבנן וההוא ברייתא כר''א ואין לומר דלרבנן מיבעיא ליה ופשט ליה דצריך לבטל דאם כן מאי פריך מברייתא דבסמוך:

אֵיתִיבֵיהּ: אֶחָד שֶׁלֹּא עֵירַב נוֹתֵן רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד שֶׁעֵירַב, שְׁנַיִם שֶׁעֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּתָן לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵירַב, וּשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּתָן לִשְׁנַיִם שֶׁעֵירְבוּ, אוֹ לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵירַב.

Traduction

Abaye raised an objection from the following baraita: One resident of a courtyard who did not establish an eiruv may renounce his rights in the courtyard in favor of one who did establish an eiruv. Two courtyard residents who established an eiruv may also renounce their rights in the courtyard in favor of one who did not establish an eiruv. And similarly, two courtyard residents who did not establish an eiruv may renounce their rights in the courtyard in favor of two residents who did establish an eiruv or in favor of one resident who did not establish an eiruv.

Rachi non traduit

אחד שלא עירב כו'. כגון ג' דיורין בחצר השנים עירבו והשלישי לא עירב מבטל לאחד מן המערבין ומותר דהאי בהדי חבריה עירב אלמא אין צריך לבטל אלא לאחד דכולהו הוו כחד:

ושנים שלא עירבם נותנין רשותן לשנים. הדרים עמהן ועירבו או ליחיד שלישי הדר עמהן ולא עירב לא הוא ולא הן:

אֲבָל לֹא אֶחָד שֶׁעֵירַב נוֹתֵן רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵירַב, וְאֵין שְׁנַיִם שֶׁעֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּתָן לִשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ, וְאֵין שְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּתָן לִשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ.

Traduction

But one courtyard resident who did establish an eiruv may not renounce his rights in the courtyard in favor of one resident who did not establish an eiruv, nor may two residents who established an eiruv renounce their rights in the courtyard in favor of two other residents who did not establish an eiruv, nor may two residents who did not establish an eiruv renounce their rights in the courtyard in favor of two residents who did not establish an eiruv.

Rachi non traduit

אבל אין אחד שעירב. עם אחד נותן רשותו ליחיד שלישי שדר עמהן ולא עירב דכי בטיל ליה איהו רשותיה אכתי איכא חבריה דאסר עליה:

לשנים שלא עירבו. כדאמרינן לעיל שנים אין נוטלין רשות:

קָתָנֵי מִיהַת רֵישָׁא: אֶחָד שֶׁלֹּא עֵירַב — נוֹתֵן רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד שֶׁעֵירַב. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלֵיכָּא אַחֲרִינָא בַּהֲדֵיהּ, בַּהֲדֵי מַאן עֵירַב?

Traduction

In any event the first clause is teaching: One resident of a courtyard who did not establish an eiruv may renounce his rights in the courtyard in favor of one who did establish an eiruv. What are the circumstances surrounding this case? If there is no other resident with him, i.e., if there were only two people living in the courtyard, with whom did he, the other resident, establish an eiruv? He could not have established an eiruv on his own.

אֶלָּא פְּשִׁיטָא — דְּאִיכָּא אַחֲרִינָא בַּהֲדֵיהּ, וְקָתָנֵי: לְאֶחָד שֶׁעֵירַב!

Traduction

Rather, it is obvious that there is another resident with him, apart from the one who failed to establish an eiruv, and yet it states: He may renounce his rights in the courtyard in favor of one who did establish an eiruv, which implies that it is enough for him to renounce his rights in favor of one of the residents. He does not have to renounce his rights in favor of all of them.

וְרַבָּה: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דַּהֲוָה וּמִית.

Traduction

The Gemara now asks: And how does Rabba understand this teaching? The Gemara answers: Rabba can say as follows: With what are we dealing here? This is a special case, where there was another person in the courtyard with whom he established the eiruv, but that person died in the meantime, leaving only one who established an eiruv, to whom the one who did not establish an eiruv may renounce his rights.

Rachi non traduit

דהוה ומית. ועל כרחך דרבה בשיירא שחנתה בבקעה והקיפוה חצר ונטו שם איש אהלו מוקי לה דכי מת אין ליורשיו שם כלום דאי בחצר ממש הא איכא יורשין וכיון דאילו הוה אבוהון קיים הוה אסר אינהו נמי אסרי:

Tossefoth non traduit

הכא במאי עסקינן דהוה ומית. פירש רש''י דעל כרחך דרבה בשיירא שחנתה בבקעה והקיפוה חצר ונטו בה איש אהלו מוקי לה דכי מת אין ליורשיו שם כלום דאי בחצר ממש איכא יורשין וכיון דאילו הוה אבוהון קיים הוה אסר אינהו נמי אסרי ובחנם דחק דאין היורש אוסר אלא א''כ הולך לדור שם דלעיל בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מז.) פסקינן כר''ש דתנן לקמן פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פו.) ר''ש אומר אפי' הניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר שכבר הסיח מלבו ומיהו אי בעו לאוקומי כר''מ דאמר כשהלך לשבות בעיר אחרת א' נכרי ואחד ישראל אוסר וקאמרינן נמי לקמן בפירקין (עירובין דף עב:) בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות הרי זה אוסר עליו צריך לאוקומי בשיירא שחנתה בבקעה א''נ כגון שזה עצמו שעירב הוא יורש:

אִי דַּהֲוָה וּמִית — אֵימָא סֵיפָא, אֲבָל אֵין אֶחָד שֶׁעֵירַב נוֹתֵן רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵירַב. וְאִי דַּהֲוָה וּמִית, אַמַּאי לָא!

Traduction

The Gemara raises a difficulty: If it indeed refers to a case where there was another person, but he died, say an explanation for the latter clause of the baraita: But one courtyard resident who did establish an eiruv may not renounce his rights in favor of one who did not establish an eiruv. Now if it refers to a case where there was at first another person but he died, why may the one courtyard resident not renounce his rights in the courtyard? Now there is only one other person present in the courtyard.

אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּאִיתֵיהּ. וּמִדְּסֵיפָא אִיתֵיהּ, רֵישָׁא נָמֵי אִיתֵיהּ.

Traduction

Rather, it is obvious that there is another person present, with whom the eiruv was established. And since the latter clause of the baraita deals with a case where there is another person present, the first clause of the baraita must also be dealing with a case where there is another person present.

מִידֵּי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתָא, וְהָא כִּדְאִיתָא.

Traduction

The Gemara rejects this proof: Is this necessarily the designation in both cases? Must the two clauses necessarily be dealing with the same case? This case as it is, and this case as it is, i.e., each clause deals with a unique set of circumstances, which need not accord with each other.

תֵּדַע, דְּקָתָנֵי סֵיפָא דְּרֵישָׁא: וּשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ, נוֹתְנִין רְשׁוּתָן לִשְׁנַיִם שֶׁעֵירְבוּ. לִשְׁנַיִם אִין! לְאֶחָד לָא.

Traduction

The Gemara adds: Know that this baraita does not only deal with one state of affairs, for the last part of the first clause teaches: And two courtyard residents who did not establish an eiruv may renounce their rights in the courtyard in favor of two residents who did establish an eiruv. It can be inferred from this that in favor of two residents, yes, they may renounce their rights, but in favor of one, no, they may not. This clearly indicates that they must renounce their rights in the courtyard in favor of both of them.

Rachi non traduit

תדע. מרישא דהוה ומית עסקינן דאי איתיה צריך להאי לבטוליה ליה:

סיפא דרישה. מרישא דמתניתא עד אבל כו' חדא בבא היא הלכך סיפא דההיא קרי ליה סיפא דרישא:

לאחד לא. דצריך לבטל לכל אחד ואחד:

וְאַבָּיֵי אָמַר: מַאי ''לִשְׁנַיִם'' — לְאֶחָד מִשְּׁנַיִם. אִי הָכִי לִיתְנֵי: לְאֶחָד שֶׁעֵירַב אוֹ לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵירַב. קַשְׁיָא.

Traduction

And Abaye can say: What is the meaning of in favor of two? In favor of one of the two, for this is as effective as renouncing their rights in favor of both of them. The Gemara raises a difficulty: If so, let it teach that the two courtyard residents who did not establish an eiruv may renounce their rights in the courtyard in favor of one resident who established an eiruv or in favor of one resident who did not establish an eiruv, from which one would understand that there are two present, for otherwise there could be no eiruv. The Gemara concludes: This is indeed difficult according to Abaye’s opinion, although it does not completely refute his opinion.

Rachi non traduit

אי הכי ליתני לאחד שעירב. כדתנא ברישא ואנא ידענא דתרי נינהו דאין עירוב בלא שנים:

או לאחד שלא עירב. סיפא דההיא היא דהכי תנא: לשנים שעירבו או לא' שלא עירב:

אֶחָד שֶׁלֹּא עֵירַב נוֹתֵן רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד שֶׁעֵירַב. לְאַבָּיֵי דְּאִיתֵיהּ, וְקָא מַשְׁמַע לַן: דְּאֵין צָרִיךְ לְבַטֵּל רְשׁוּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לְרַבָּה דַּהֲוָה וּמִית, וְלָא גְּזוּר זִימְנִין דְּאִיתֵיהּ.

Traduction

The Gemara now explains the need for each clause of the baraita. The baraita opens: One resident of a courtyard who did not establish an eiruv may renounce his rights in favor of one who did establish an eiruv. According to Abaye, this refers to a case where there is another person present, and it teaches us that he need not renounce his rights in the courtyard in favor of each and every one of the others. According to Rabba, this refers to a case where there was another person in the courtyard, with whom he established the eiruv, but that person died in the meantime, and the novel teaching is that the Sages did not issue a decree due to the concern that sometimes that other person is still present.

Rachi non traduit

אחד שלא עירב כו'. השתא מפרש לה לכולה אמאי אצטריך למיתנייהו לכולהו:

ולא גזרינן כו'. כלומר אי קשיא כיון דמית פשיטא דמבטל ליה להאי דפייש דהא קתני לה סיפא דאפי' שנים מבטלין ליחיד:

וּשְׁנַיִם שֶׁעֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּתָן לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵירַב. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּלָא עֵירַב — לִיקְנְסֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

The baraita continues: Two courtyard residents who established an eiruv may renounce their rights in the courtyard in favor of one who did not establish an eiruv. The Gemara poses a question: Isn’t this obvious? What new halakha is being taught here? The Gemara answers: Lest you say that since he did not establish an eiruv, we should penalize him by insisting that he renounce his rights in their favor and not the reverse, therefore the baraita teaches us that it is permitted even for the ones who established an eiruv to renounce their rights in his favor.

Rachi non traduit

ושנים שעירבו כו'. פשיטא דהכא ליכא למגזר דלמא אתי יחיד לבטולי להו דאי מבטל להו שפיר דמי דהא עירבו וכיון דאורי ביחיד דמצי לבטולי מה לי חד מה לי תרי:

כיון דלא עירב ליקנסיה. דמרישא לא נפקא לן דרישא איירי דהאי דלא עירב בטיל להנך דעירבו:

וּשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּתָן לִשְׁנַיִם שֶׁעֵירְבוּ. לְרַבָּה — תְּנָא סֵיפָא לְגַלּוֹיֵי רֵישָׁא, לְאַבָּיֵי — שְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: לִגְזַר דִּלְמָא אָתֵי לְבַטּוֹלֵי לְהוּ. קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

It was further taught in the baraita: And similarly, two courtyard residents who did not establish an eiruv may renounce their rights in the courtyard in favor of two residents who established an eiruv. According to Rabba, the baraita taught the latter clause to shed light on the first clause. As the latter clause teaches that one must renounce rights to every resident in the courtyard, the first clause must refer to the case where the additional resident passed away, for otherwise, he would not be able to renounce his rights to only one of the residents of the courtyard. According to Abaye, it was necessary for the mishna to teach the halakha in the case of two who did not establish an eiruv. For it could enter your mind to say that we should issue a decree determining that the two residents who did not establish an eiruv may not renounce their rights in favor of the two residents who established an eiruv, lest the two who established an eiruv come to renounce their rights in favor of the two who did not. The baraita, therefore, teaches us that we do not issue such a decree.

Rachi non traduit

תנא הך סיפא לגלויי רישא. דבדהוה ומית עסקינן רישא דקתני לאחד שעירב דאילו איתיה לאידך בעי לבטולי ליה כדקתני בהך סיפא:

ולאביי. דמתרץ הך סיפא מאי לשנים לאחד משנים למה לי דתנייה הא תנא ליה רישא דיחיד מבטל לאחד משנים מה לי חד מבטל מה לי תרין מבטלין:

אוֹ לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵירַב. לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי — הֵיכָא דְּמִקְצָתָן עֵירְבוּ וּמִקְצָתָן לֹא עֵירְבוּ. אֲבָל הֵיכָא דְּכוּלָּן לֹא עֵירְבוּ — לִיקְנְסִינְהוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת עֵירוּב, קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

The baraita continues: Or they may renounce their rights in favor of one who did not establish an eiruv. The Gemara poses a question: Why do I need this addition? The Gemara explains: Lest you say that these permissive rulings with regard to renunciation apply only in a case where some of the residents established an eiruv and some of them did not establish an eiruv. But in a case where none of the residents established an eiruv, we should penalize them by not allowing renunciation, so that the halakhic category of eiruv should not be forgotten by those who come after them. The baraita, therefore, teaches us that we are not concerned about this.

Rachi non traduit

הני מילי כו'. דכל הני בטולין דלעיל איכא מקצתייהו דעירבו:

תורת עירוב. תורת עירוב מן התינוקות הבאים אחרי כן:

אֲבָל אֵין אֶחָד שֶׁעֵירַב נוֹתֵן רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵירַב. לְאַבָּיֵי — תְּנָא סֵיפָא לְגַלּוֹיֵי רֵישָׁא, לְרַבָּה — אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא תְּנָא נָמֵי סֵיפָא.

Traduction

We further learned in the baraita: But one courtyard resident who did establish an eiruv may not renounce his rights in the courtyard in favor of one who did not establish an eiruv. According to Abaye, the baraita taught the latter clause to shed light on the first clause, for Abaye proves from here that a person may renounce his rights to one of the two courtyard residents, and need not renounce his rights to both of them. According to Rabba, since the baraita taught the first clause in a certain style, it also taught the latter clause in that same style, but no halakhic conclusion can be garnered from here.

Rachi non traduit

לאביי תנא הך סיפא. דלא איצטריך דהא פשיטא דאיכא חד דלא בטיל ליה רשותיה אלא להכי תנייה לאשמועינן דכולה מתניתא בדאיתנהו לתרוייהו המערבין עסקינן ואפילו הכי קתני רישא דרישא אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב דאין צריך לבטל רשותיה לכל אחד ואיהו לא אסר אחבריה:

איידי דתנא רישא. אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב תנא הך סיפא דאיפכא לא ולעולם רישא בדהוה ומית וסיפא בדאיתנהו:

וְאֵין שְׁנַיִם שֶׁעֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּתָן לִשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ. הָא תּוּ לְמָה לִי? לָא צְרִיכָא, דְּבַטֵּיל לֵיהּ חַד מִינַּיְיהוּ לְחַבְרֵיהּ. מַהוּ דְּתֵימָא: לִשְׁתְּרֵי לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דִּבְעִידָּנָא דְּבַטֵּיל לָא הֲווֹ לֵיהּ שַׁרְיוּתָא בְּהָא חָצֵר — לָא.

Traduction

The baraita further states: Nor may two residents who established an eiruv renounce their rights in the courtyard in favor of two other residents who did not establish an eiruv. The Gemara raises a difficulty: Why do I need this further matter? Isn’t this statement superfluous? The Gemara answers: No, it is necessary for the case where one of the two who did not establish an eiruv subsequently renounced his rights in favor of his fellow resident. Lest you say that it should now be permitted to carry, as there is only one person left who has any rights in the courtyard and failed to establish an eiruv, therefore it teaches us that since at the time of his renunciation he was not permitted in that courtyard, he may not renounce his rights in it, and therefore carrying is prohibited for both.

Rachi non traduit

הא תו למה לי. פשיטא דאסרי אהדדי:

הכי גרסינן כיון דבעידנא דבטיל להו הנך כו'. ולעיל פרישנא לה:

וְאֵין שְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּתָן לִשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ. הָא תּוּ לְמָה לִי? לָא צְרִיכָא, דְּאָמְרִי: קְנִי עַל מְנָת לְהִקָּנוֹת.

Traduction

The baraita concludes: Nor may two residents who did not establish an eiruv renounce their rights in the courtyard in favor of two residents who did not establish an eiruv. The Gemara poses the question: Why do I need this additional matter? Isn’t it superfluous? The Gemara answers: No, it is necessary for the case where the other courtyard residents said to one of the first two who did not establish an eiruv: Acquire our rights in the courtyard on condition that you transfer them in turn to your friend, the other one who did not establish an eiruv. They attempted to appoint one of them as an agent to transfer the collective rights to the other. The baraita teaches us that this method is ineffective.

Rachi non traduit

קני על מנת להקנות. ממשנה יתירה נפקא לן דאי לאו הכי לא איצטריך למיתנייה ולעיל פרישנא לה:

בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: יוֹרֵשׁ מַהוּ שֶׁיְּבַטֵּל רְשׁוּת.

Traduction

Rava raised a dilemma before Rav Naḥman: With regard to an heir, what is the halakha regarding whether he may renounce rights in a courtyard? If a person who had forgotten to establish an eiruv died on Shabbat, may his heir renounce his rights in his stead?

Rachi non traduit

יורש. ששכח אביו ולא עירב ומת בשבת ולא ביטל רשותו מהו שיבטל היורש:

Tossefoth non traduit

יורש מהו שיבטל. בשלא עירב האב מיירי כדפי' בקונט' דאם עירב הא תני לקמן (עמוד ב') א' מבני חצר שמת והניח רשותו לאחד מן השוק משחשיכה אינו אוסר ואיירי כגון שבא היורש לדור שם בשבת דאם לא כן לא בעי ביטול דהוי כמו בית התבן ובית הבקר דלא אסר כדאמר רבי יהודה לקמן בפירקין (עירובין עב:) דאינו אוסר אלא מקום דירה ור''ש דפסיק פרק מי שהוציאוהו (לעיל עירובין מז.) כוותיה קאמר דאפילו הלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר ומיהו אם היה היורש דר באותה חצר שמא היה אוסר להם בית אביו כשירש בשבת אע''פ שלא בא לדור שם אפילו עירב עם חביריו בערב שבת אפילו הכי בעי ביטול ולא מהני עירובן לגבי אותה חצר שירש בשבת כדתניא לקמן בשמעתין אחד מן השוק שמת והניח רשותו לאחד מבני חצר מבעוד יום אינו אוסר פי' לפי שבן חצר מערב עם חביריו משחשיכה אוסר פי' דלא מהני עירוב לענין אותו חצר שירש בשבת ומיהו הא לא אפשר לומר דמיירי כשהיה היורש דר עם אביו דאם כן אי בעו לאיערובי מאתמול מצו מערבין קרינן ביה דאם נותן פת משלו הוי עירוב אף ע''פ שלא זיכה לאביו כדאמר לעיל פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מט:) חמשה שגבו את עירובן כשהן מוליכין את עירובן למקום אחר א' מוליכו ע''י כולן דאם לקח הפת משלו ונתן בחצר של שיתוף מועיל לכולם כדפירש התם בקונטרס דשליחות דכולהו קעביד הואיל ועירבו יחד ועוד תניא לקמן בפירקין חמשה חבורות ששבתו בטרקלין ב''ה אומר עירוב אחד לכולם אע''פ שיש לחלק דהתם כולם שוים בבית זה כמו זה ואין זה טפל לזה אבל הכא שהבן טפל לאביו אם נתן הבן פת אינו מועיל מ''מ אינו דומה כלל לחלק ומהא דאמר לעיל (עירובין דף סד.) אפילו שכירו ולקיטו נותן את עירובו אין ראיה לכאן דלמא הני מילי בנכרי אבל בישראל לא: